לפעמים החיים הזויים מכל דמיון. היום היה לי יום כזה, שהזכיר לי כמה שיש דברים שאנחנו לא יודעים על העולם הזה. זה התחיל עם הבהלה ל בלאק פרידיי. מודה, לא ממש עמדתי בהבטחות שלי אחרי יום הרווקים ובסוף נכנסתי לאתרים הסיניים והזמנתי הרבה בגדים, צעצועים ואפילו חבילות לידה בשביל עצמי. אם אף אחד לא מפנק אותי, למה שאני לא ארים את הכפפה ובסנטים?
אבל אחר כך חשבתי לעצמי, על מה כל המהומה? תכל’ס אני לא ממש צריכה משהו. אז הלכתי לפגישה שהיתה לי עם היזמים לרשת בתי קפה לאמהות לאחר לידה, ובטעות קיטרתי קצת על כל בהלת הקניות שסוחפת אותנו ברגעים של משבר. היזם כל כך התלהב מהראיון ומיד הוחלט שבכל הסניפים יהיו מסכי קניות עם לינקים לרשתות הסיניות המובילות לילדים ולתינוקות.
איזה רעיון גאוני! ממש נחרדתי ממה שיצא לי מהפה. שעות שלמות אני שוברת את הראש איך להפוך את הסניפים לידידותיים ואינטימיים, איך ליצור קהילה איך להפוך את המקומות האלו לפינה חמה בשביל אמהות טריות שצריכות גם לנוח ובסוף התרפיה הופכת לקונספירציית קניות, שאין לי ספק שהבעלים כבר מתכנן לגזור עליה קופון. הפער בין הרצון לבפועל.. מסרס אותי בכל פעם מחדש
anatpeleg 