The secret of inspiration.. design for little ones

איך לא חשבתי על זה קודם? שמיכת פעילות יוקידו

Good day. Or rather – a good night! After a few days I was already wondering what the hell the entrepreneur wanted from my life, after I plowed out all the blogs and web designer insposhes and even started looking for similar networks with the thought of copying (something I never do, and yes, I was desperate and finally shelved all the stupid ideas I found there) I decided to give up.

I think you can write a book about how much inspiration there is in failure. When you give up completely, you abandon what you have been preoccupied with for so long and simply give up. Crouched and tired, I skipped into my own room and began to collect all the mess from the rug. I picked up the toys, carefully placed the dolls on the shelf, put all the pieces of lego and stuff into the genius press box Mother had brought me, and even decided to finally clean the blanket of the Yukido activity that had known better days. Once she was clean I no longer felt the need to roll her. It’s like a carpet and the bonus is that my sweet loves her very much and if there are screams in the morning you can immediately put her there.

Here I almost fell: a wall of ducks or a blanket of activity would burn
Then the idea came to me. I kept thinking about fixed things. Mobile phones that can be hung from the ceiling, furniture that will collapse when needed or all sorts of accessories that are added on the one hand, but those who maintain a cafe know that they also have rapid wear and tear. But folding blankets that on the one hand encourage the child to develop and play according to age, which can be folded quickly, and hanging on the wall when necessary. It’s a genius idea. I immediately contacted some of the leading manufacturers in the field and wonder … The items can be branded according to the network’s branding language. The entrepreneur got mad with enthusiasm and I went to sleep, happy and folded 🙂

Anat

שמיכת פעילות יוקידו עדיפה על ברווזים לפי מחקרים שהמצאתי
כאן כמעט נפלתי: קיר ברווזים או שמיכת פעילות יוקידו

יום מוצלח. או יותר נכון – לילה מוצלח! אחרי שכמה ימים אני כבר מתבשבשת במה לעזאזל הייזם רוצה מחיי, אחרי שחרשתי את כל הבלוגים והאינסטושים של מעצבים ברשת ואפילו התחלתי לחפש רשתות דומות במחשבה להעתיק (משהו שאני אף פעם לא עושה, וכן, הייתי נואשת ובסוף גנזתי את כל הרעיונות הדביליים שמצאתי שם), החלטתי לוותר.

אני חושבת שאפשר לכתוב ספר על כמה השראה יש בכשלון. כשאתה מוותר לגמרי, זונחת את מה שהיית טרודה בו כל כך הרבה זמן ופשוט מוותרת. שפופה ועייפה דילגתי לחדר של ביתי והתחלתי לאסוף את כל הבלגאן מהשטיח. אספתי את הצעצועים, הנחתי בזהירות את הבובות על המדף, הכנסתי את כל פיסות הלגו והדברים המתנפחים לארגז הקש הגאוני שאמא הביאה לי ואפילו החלטתי לנקות סוף סוף את שמיכת פעילות יוקידו שידעה ימים יותר יפים. ברגע שהיא היתה נקייה כבר לא הרגשתי צורך לגלגל אותה. זה כמו שטיח והבונוס הוא שהמתוקה שלי מאוד אוהבת אותה ואם יש צרחות בבוקר אפשר מיד להניח אותה שם.

ואז עלה לי הרעיון. כל הזמן חשבתי על דברים קבועים. מוביילים שאפשר לתלות מהתקרה, ריהוט שיתקפל בעת הצורך או כל מני אקססוריז שמצד אחד מוסיפים, אבל מי שמתחזק בית קפה יודע שיש להם גם בלאי מהיר. אבל שמיכות מתקפלות, שמצד אחד מעודדות את הילד להתפתח ולשחק בהתאם לגיל, שניתן לקפל במהירות, ולתלות על הקיר בעת הצורך. זה רעיון גאוני. מיד יצרתי קשר עם כמה מהיצרניות המובילות בתחום והפלא ופלא.. אפשר למתג את הפריטים בהתאם לשפה המיתוגים של הרשת. הייזם יצא מכליו מרוב התלהבות ואני הולכת לישון, שמחה ומקופלת 🙂

ענת

לעצב את הבלתי ניתן לתיאור

מובייל לרכב או מובייל מהטבע?

זו בערך המשימה שקיבלתי היום: עברנו את שלב החלוקה של החלל ואני, שחשבתי שסוף כל סוף אוכל לחזור ולהשלים קצת שעות שינה, קיבלתי משימה חדשה: לקשט את החלל בשפה של אמהות, כזו שתהיה חביבה גם על הקטנטים ותתעלה מעל לכל דמיון – ממש במילים האלה. אמרתי לו שאין בעיה אבל אחרי שישנתי בערך יומיים נתקלתי בבעיה. מה בעצם הוא רוצה?

תקופת האמהות אצלי, בשנה הראשונה, היתה מרוץ אחד גדול בין המתוקה שלי לחיים שמסביב. היתה לי עזרה מאמא של שעתיים ביום אבל שאר 22 השעות היו עלי. כשאת לבד בתוך העניין הזה את לא יודעת באיזה יום את נמצאת, מה השעה ואיזה עונה בחוץ . הכל מתערבב במעין מרוץ מטורף רק לעמוד בלוח הזמנים של הפעוטה הלא מדבר שלך. אני זוכרת חברה שהביאה לי שני מוביילים לרכב, לא היססתי ומיד שמתי אותם בחדר התינוק.. כשחברה באה לבקר היא לא הבינה למה זה נמצא שם ורק אחרי חצי שנה הבנתי שמרוב טירוף שכחתי לבדוק את ההגיון מאחורי הדברים. יכול להיות שהקטנטנה שלי גם לבשה פליזים בקיץ ואפודות קלילות בחורף.. אמא פשוט לא היתה מסוגלת לאבחן את העונות.

עכשיו אני צריכה להשרות על אמהות טריות את חוויית האמהות האידיאלית. אבל כשאני חושבת על השנה הזאת אני יודעת בעיקר מה לא לעשות ואולי נתחיל מסדר. “הכל בסדר. אל תדאגי – את הולכת לעשות עוד הרבה טעויות..”

בגילוי לב

ענת

מובייל לרכב או מובייל מהטבע?
זה נראה מאוד מתוק, אבל תינוק הוא לא מובייל לרכב ובטח לא סל קניות.. את עלולה לשכוח..

איזה עגלות הפרימיום הרסו לי את הסופש

מנשא לאופניים במקום עגלות תינוק פרימיום
עגלות תינוק פרימיום? לא בתקציב שלי.. אנחנו פשוט חיברנו את מתוקונת לאופניים.. טריק של חד הוריות

בתוך הסופה המטורפת,

כשאנחנו מתכרבלות בבית וכל מה שאת רוצה זה לשחק עוד קצת עם המתוקונת שלך, שבכתה כל הלילה ועכשיו דווקא מתחברת מאוד לדובי שסבתא הביאה, הפילו לי את כל התוכניות. זוכרים שסיפרתי לכם על הרעיון הדבילי להקים חניון עגלות לתינוקות, שיהיה השפיץ של רשת בתי הקפה לאמהות.. אז זהו: אחרי שלקחתי מידות, חפרתי באתרים וגם ביקרתי בלא מעט חנויות, הצלחתי לשכלל את כל המרכיבים לשלוש מטר מרובע ואז הגיעו עגלות תינוק פרימיום שהרסו את כל התוכניות.

כי הייתם חייבים להגביה את העגלה, לאפשר לה להתכוונן ועוד תא מאחורה שמסבך את כל הדברים. אני חשבתי פרקטי: עיצבתי חניון קומות שהיה בו מקום לכולם, אפילו עגלות לתאומים, אבל את מגבלת הגובה (שבקיפול הופכת לאורך) לא לקחתי בחשבון. טעות של דלפונים, שכן אני מעולם לא חשבתי לקנות עגלת פרימיום למתוקה שלי – פשוט לא היה בתקציב.

אז על הבוקר טלפון מאשתו המעושרת של הבוס, ו”איך לא חשבת על זה? כולן קונות פרימיום..” ויופי. במקום לחגוג חנוכה אני צריכה להתחיל הכל מחדש. שיהיה לכם חג שמח ותשמרו לי סופגנייה.

אנחנו נאכל בחושך 😦

ענת ומתוקונת

 

המשימה להיום: לעצב חניון עגלות לתינוק

בריכה או חניון עגלות לתינוק? מה שלא נעשה בשבילהם

שלום לכולם

לא מאמינה שזה מה שאני עושה, אבל כן: המשימה שלי היום היא לעצב חניון לעגלות לתינוק שישמש את האמהות שיבואו לרשת בתי הקפה החדשה. זו משימה לא פשוטה, כי בכל אחד מהסניפים יש שטח אחר והיתה לנו ישיבה מאוד ארוכה בנושא. האם לאפשר לאמהות להחנות את עגלת הבוגבו האופנתית ליד השולחן ובכך לצמצם ולהקשות על המעבר בין השולחנות, או להקים חניון ובכך לאפשר לאמהות לשים בצד את העגלה וליהנות ממפגש אמיתי בבית קפה.

מה שהוחלט בסוף הוא שאנחנו נצייד כל אחד מהשולחנות במנשאים ונפזר פינות זחילה בין השולחנות. כך שתהיה אלטרנטיבה לאמהות שרוצות להוריד את הבייבי לרגע ולהתרווח. ועכישו למשימה שלי: יש כל כך הרבה סוגים של עגלות, אז איך אני בכלל יודעת מה הגודל המנימלי והמקסימלי של עגלה? ומה במקרה של תאומים? אני נכנסת ויוצאת מאתרים, בודקת את המידות אבל לא ברור לי מהן העגלות הסטנדרטיות ומאות לא רוצה לבזבז מקום. לפחות הסניף בתל אביב, משלמים אלפי שקלים על כל מטר ואני מתחילה לחשוב על פתרון של קומות או מקפל עגלות שגם אורז אותן..

אם יש לכם רעיונות טובים אשמח להעזר. בינתיים קבלו להיט ויראלי שפגש אותי בפייסבוק:

בריכה או חניון עגלות לתינוק? מה שלא נעשה בשבילהם
אולי במקום חניון עגלות לתינוק נעצב בריכה?

יש למישהו מצעים למיטת שמופי?

עוד יום של בלגן, בין העבודה לאמהות ולחיים האלה

היום נתקעתי, אחרי שבלילה החלפתי שלוש פעמים את הסדינים למתוקה שלי. נכנסתי לאינטרנט והזמנתי סטוק שעד שהוא יגיע כבר נצטרך להחליף לה את המיטה. אבל אם למישהו יש מצעים למיטת שמופי אני ממש אעריך את זה. 

מצעים למיטת שמופי
איך שאני מתגעגעת לימים האלה.,..

 

אחר כך היתה לי פגישה, די מוצלחת, עם לקוח חדש. זה יזם של מסעדות שרוצה לפתוח רשת חדשה לזכיינים בקונספט מעניין. זה אמור לפנות דווקא לאמהות ולהיות מקום שאפשר לבוא עם הילד, יש בכניסה סטנדטים שאפשר לנעול עגלות לתינוק, פינות החתלה בפנים ובחוץ וכל הקונספט הוא שגם אם אמא זה לא אומר שאין לך פינה משלך.

כמובן שמאוד התחברתי לקונפסט. אני תמיד מרגישה לא נעים כשהיא מתחילה לבכות, אם אני הופכת את השירותים (ומשתדלת כמה שפחות בגלל היגיינה) לשידת החתלה מאולתרת ובהתחלה, כשעוד הנקתי, אני לא צריכה לספר לכן איך זה מרגיש.

אז אני חושבת שהוא אהב את הראש שלי. אמרתי שדווקא בגלל שהקונפסט הוא אמהות אז צריך לתת להן גם אפשרות להתרענן. אולי להציע אפשרות לבייביסיטר בתוך המקום, לעשות פינת משחקים קטנה ולפזר וילונות למי שצריכה להניק או פורצת בדמעות בלי שום סיבה. הלוואי ואקבל את הפרויקט הזה. הסניף הראשון יהיה ברעננה ומשם השמים הם הגבול. נקווה רק שלא כל האמהות דלפוניות כמוני.