זו בערך המשימה שקיבלתי היום: עברנו את שלב החלוקה של החלל ואני, שחשבתי שסוף כל סוף אוכל לחזור ולהשלים קצת שעות שינה, קיבלתי משימה חדשה: לקשט את החלל בשפה של אמהות, כזו שתהיה חביבה גם על הקטנטים ותתעלה מעל לכל דמיון – ממש במילים האלה. אמרתי לו שאין בעיה אבל אחרי שישנתי בערך יומיים נתקלתי בבעיה. מה בעצם הוא רוצה?

תקופת האמהות אצלי, בשנה הראשונה, היתה מרוץ אחד גדול בין המתוקה שלי לחיים שמסביב. היתה לי עזרה מאמא של שעתיים ביום אבל שאר 22 השעות היו עלי. כשאת לבד בתוך העניין הזה את לא יודעת באיזה יום את נמצאת, מה השעה ואיזה עונה בחוץ . הכל מתערבב במעין מרוץ מטורף רק לעמוד בלוח הזמנים של הפעוטה הלא מדבר שלך. אני זוכרת חברה שהביאה לי שני מוביילים לרכב, לא היססתי ומיד שמתי אותם בחדר התינוק.. כשחברה באה לבקר היא לא הבינה למה זה נמצא שם ורק אחרי חצי שנה הבנתי שמרוב טירוף שכחתי לבדוק את ההגיון מאחורי הדברים. יכול להיות שהקטנטנה שלי גם לבשה פליזים בקיץ ואפודות קלילות בחורף.. אמא פשוט לא היתה מסוגלת לאבחן את העונות.

עכשיו אני צריכה להשרות על אמהות טריות את חוויית האמהות האידיאלית. אבל כשאני חושבת על השנה הזאת אני יודעת בעיקר מה לא לעשות ואולי נתחיל מסדר. “הכל בסדר. אל תדאגי – את הולכת לעשות עוד הרבה טעויות..”

בגילוי לב

ענת