Good day. Or rather – a good night! After a few days I was already wondering what the hell the entrepreneur wanted from my life, after I plowed out all the blogs and web designer insposhes and even started looking for similar networks with the thought of copying (something I never do, and yes, I was desperate and finally shelved all the stupid ideas I found there) I decided to give up.
I think you can write a book about how much inspiration there is in failure. When you give up completely, you abandon what you have been preoccupied with for so long and simply give up. Crouched and tired, I skipped into my own room and began to collect all the mess from the rug. I picked up the toys, carefully placed the dolls on the shelf, put all the pieces of lego and stuff into the genius press box Mother had brought me, and even decided to finally clean the blanket of the Yukido activity that had known better days. Once she was clean I no longer felt the need to roll her. It’s like a carpet and the bonus is that my sweet loves her very much and if there are screams in the morning you can immediately put her there.
Here I almost fell: a wall of ducks or a blanket of activity would burn
Then the idea came to me. I kept thinking about fixed things. Mobile phones that can be hung from the ceiling, furniture that will collapse when needed or all sorts of accessories that are added on the one hand, but those who maintain a cafe know that they also have rapid wear and tear. But folding blankets that on the one hand encourage the child to develop and play according to age, which can be folded quickly, and hanging on the wall when necessary. It’s a genius idea. I immediately contacted some of the leading manufacturers in the field and wonder … The items can be branded according to the network’s branding language. The entrepreneur got mad with enthusiasm and I went to sleep, happy and folded 🙂
Anat
יום מוצלח. או יותר נכון – לילה מוצלח! אחרי שכמה ימים אני כבר מתבשבשת במה לעזאזל הייזם רוצה מחיי, אחרי שחרשתי את כל הבלוגים והאינסטושים של מעצבים ברשת ואפילו התחלתי לחפש רשתות דומות במחשבה להעתיק (משהו שאני אף פעם לא עושה, וכן, הייתי נואשת ובסוף גנזתי את כל הרעיונות הדביליים שמצאתי שם), החלטתי לוותר.
אני חושבת שאפשר לכתוב ספר על כמה השראה יש בכשלון. כשאתה מוותר לגמרי, זונחת את מה שהיית טרודה בו כל כך הרבה זמן ופשוט מוותרת. שפופה ועייפה דילגתי לחדר של ביתי והתחלתי לאסוף את כל הבלגאן מהשטיח. אספתי את הצעצועים, הנחתי בזהירות את הבובות על המדף, הכנסתי את כל פיסות הלגו והדברים המתנפחים לארגז הקש הגאוני שאמא הביאה לי ואפילו החלטתי לנקות סוף סוף את שמיכת פעילות יוקידו שידעה ימים יותר יפים. ברגע שהיא היתה נקייה כבר לא הרגשתי צורך לגלגל אותה. זה כמו שטיח והבונוס הוא שהמתוקה שלי מאוד אוהבת אותה ואם יש צרחות בבוקר אפשר מיד להניח אותה שם.
ואז עלה לי הרעיון. כל הזמן חשבתי על דברים קבועים. מוביילים שאפשר לתלות מהתקרה, ריהוט שיתקפל בעת הצורך או כל מני אקססוריז שמצד אחד מוסיפים, אבל מי שמתחזק בית קפה יודע שיש להם גם בלאי מהיר. אבל שמיכות מתקפלות, שמצד אחד מעודדות את הילד להתפתח ולשחק בהתאם לגיל, שניתן לקפל במהירות, ולתלות על הקיר בעת הצורך. זה רעיון גאוני. מיד יצרתי קשר עם כמה מהיצרניות המובילות בתחום והפלא ופלא.. אפשר למתג את הפריטים בהתאם לשפה המיתוגים של הרשת. הייזם יצא מכליו מרוב התלהבות ואני הולכת לישון, שמחה ומקופלת 🙂
ענת
anatpeleg 